החלטה בתיק מ"ת 24540-01-12

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של החזקת נשק שלא כדין. על פי האמור בכתב האישום, החזיק המשיב ביום 5.1.12 בתוך רכב הסמוך לביתו בערוער אקדח מסוג ברטה יחד עם מחסנית תואמת ללא רשות להחזקתם.

במהלך הדיון שנערך בפני ביום 12.1.12, הסכים בא כוח המשיב לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר ובצד זאת עתר להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בדמות מעצר בית מלא, פיקוח אנושי וערבויות כספיות.

לדברי ב"כ המשיב, המדובר בבחור צעיר ללא הרשעות קודמות או תיק מב"ד הבא ממשפחה נורמטיבית ומכובדת. עוד זה ציין כי נסיבות החזקת הנשק על פי המדרג שנקבע בפסיקה מלמד כי מדובר בתיק הנמצא ברף הנמוך של עבירות כגון דא המאפשר שחרור לחלופה.

החלופה שהוצעה על ידי ב"כ המשיב הנה מעצר בית מלא בבית ג'אמל אבו עראר בן משפחתו של המשיב הגר בישוב ערערה בנגב ומוכן שהמשיב ישהה בביתו ובפיקוחו התמידי. בנוסף, התייצב בפני בית המשפט גם אבו עראר מוחמד  שהתחייב  לפקח על המשיב ולסייע לג'אמל בשעה שיצטרך לצאת את ביתו.

מנגד, ב"כ המבקשת סבור שאין מקום להורות על שחרורו של המשיב וזאת נוכח כך שהעבירה המיוחסת לו מוגדרת "עבירת ביטחון" ומשכך מקימה גם עילת מעצר סטטוטורית. עוד זה מציין שהנשק הנו "נשק חי" היינו נשק שמיש ותקין וכי מחומר הראיות עולה שהמשיב החביא את הנשק ברכב סמיכות לביתו וכי אחת למספר חודשים בדק אותו. ב"כ המבקשת מטיל ספק בגרסת "הורשת הנשק" מסבו של המשיב שכן לדבריו מהרישומים עולה שהסב מת לפני חמש שנים ולא לפני כשנתיים וממילא גרסה זו אינה מסתברת. משכך הם פני הדברים, ומשסיבת החזקת הנשק לא הובררה, הרי המסוכנות הנשקפת מן המשיב גדלה.

אשר לחלופה המוצעת, זו לדבריו אינה ראויה נוכח כך שמדובר בשני מפקחים שעובדים מרבית שעות היממה וכי המרחק בניהם יכול להגיע לעשרות קילומטרים שעה שמוחמד אבו עראר יהיה בבאר שבע. כך זה מציין כי שני המשיבים נחקרו בעבר במשטרה וכי גאמל אף ריצה בעבר עונש מאסר.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, קראתי את הראיות וכן הפסיקה הנוגעת הגעתי לכלל מסקנה כי ניתן להורות על שחרור של המשיב לחלופה המוצעת וזאת בהסתייגות מסוימת עליה אפרט בהמשך החלטתי.

ראשית וכפתח דבר אציין כי אכן צודק בא כוח המבקשת שהעבירה בה מואשם המשיב מקימה עילת מעצר סטטוטורית וזאת נוכח האמור בסעיף  סעיף 35 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו-1996 אשר מגדיר את עבירת החזקת הנשק כ"עבירת ביטחון". קביעה בדבר עילת מעצר סטוטורית אין פירושה מעצר באופן אוטומטי והפסיקה הניחה "כללי אצבע" מהן ניתן להסיק האם עילה זו מתחזקת או נחלשת ומהם אותם מקרים חריגים המאפשרים שחרור לחלופה.

אשר למסוכנות הכרוכה בעבירות אלה נקבע בפסיקה מדרג של חומרה, הנגזר מהמטרה לה נועד הנשק. בראש הרשימה, מבחינת חומרת הסיכון, ניצבת החזקת נשק שנועד לביצוע מעשים המיועדים לפגוע בביטחון המדינה או הציבור. אחריה, בסולם החומרה, ניצבת החזקתו של נשק לשם ביצוע עבירות פליליות ספציפיות כגון רצח או שוד, החזקת נשק כדי לאפשר פעילות פלילית "לעת מצוא", החזקת נשק לשם הגנה עצמית, ועד לתחתית הסולם, שם מצויה החזקת נשק שפג תוקף רישיונו.

באופן עקרוני אם כן, ומבלי לקבוע מסמרות, הרי שהחזקת נשק ללא רישיון שנועד לביצוע עבירה פלילית, מצדיקה, בד"כ, מעצר עד תום ההליכים, בעוד שהחזקת נשק למטרה אחרת מאפשרת שחרור לחלופה. ר'  625/82 מחמוד נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(3) 668).

בעניינו, ביקש ב"כ המשיב ללמדנו כי המדובר כאמור בעבירה הנמצאת במדרג הנמוך ביותר, היינו נשק שהוחזק כדין ושרישיונו לא חודש. עיון בחומר החקירה מלמד כי הדברים אינם נופלים לגדרו של מקרה זה שכן כאמור האקדח אכן הוחזק ברשות וכדין על ידי סבו של המשיב אולם זה נפטר ולא הוא זה שעומד כעת לדין. יחד עם זאת אין להתעלם כי האקדח לא הובא לידי המשיב אגב ביצוע עיסקת רכש או פעילות פלילית אלא "נשאר במשפחה" לאחר מות הסב.

כך גם בית המשפט לא מצא בחומר הראיות נתונים שמהם ניתן ללמוד כי נשק זה נועד לצורך ביצוע עבירה פלילית או ביטחונית וכך גם לכאורה, לא לצורך הגנה עצמית . " אמנם, בשלב מוקדם זה של ההליך, עשוי להתעורר קושי בקביעת המטרה לה נועדה החזקת הנשק. בעניין זה, נקבע בפסיקה, על בית המשפט להדריך עצמו על-פי כללי ההיגיון הבריא, כשלצורך כך אין נדרש שכנוע מעל לספק, אלא די במסקנה סבירה, שניתן להסיקה בנסיבות המקרה" (ב"ש 625/82 לעיל).

עוד בענייננו, המדובר במשיב צעיר יליד 1990 , ללא כל הרשעות קודמות  וללא תיקי מב"ד מהם ניתן ללמוד על עשייה פלילית קודמת שיש בה להגביר החשש מהימצאותו של נשק ביידיו. אכן, היעדר עבר פלילי למשיב וגילו הצעיר, כשלעצמם, לא די בהם כדי להצדיק את שחרורו לחלופת מעצר (ר' בש"פ 6305/11 איהב אלטיף וכן בש"פ 8694/04 מדינת ישראל נ' אלגיוסי, אולם לכך מצטרף גם הנתון כי נשק זה , לכאורה וכפי העולה מחומר הראיות, לא הוחזק אגב "סכסוך חמולות" או יריבות אישית אחר שממנו יצמח מניע להחזקתו של הנשק.

בצד כל אלה התייצבה בבית המשפט חלופה המורכבת משני בני משפחה של המשיב, שניהם אנשים עובדים אשר מוכנים לפקח על המשיב בכל שעות היום.

ככל שהדבר נוגע למר גאמל אבו עראר - המפקח העיקר - בית המשפט התרשם כי מדובר במי שמודע למחויבות אותה הוא נוטל, מבוגר מן המשיב ויהיה ביכולתו להציג גבולות למשיב. העובדה שמקום עבודתו הנו בביתו , יש בו דווקא כדי להקל עליו ולאפשר את הפיקוח לאורך זמן. ביחס אליו נטען כי ישנו תיק פתוח משנת 2001 (!) שטיבו  לא ידוע והסיבה שטרם נסגר גם כן לא הוסברה ולא מצאתי בכך כנתון שיש בו כדי לפסול אותו מלשמש כערב.

שונים הם פני הדברים ביחס למפקח השני אשר לא מצאתי בו כמתאים למשימת הפיקוח זאת הן נוכח כך שריצה בעבר (הרחוק ) מאסר בפועל, הן נוכח כך שמרבית שעות עבודתו נמצא במרחק רב מהחלופה המוצעת באופן שייקשה עליו ליתן גיבוי למפקח העיקרי באופו אפקטיבי, הן נוכח כך שנחקר בשנים 2006נ על תקיפה חבלנית והן נוכח כך שלא סיפר על כך חרף שאלת בית המשפט.

בשים לב לכל שפורט לעיל, הרי שבתיק זה ישנה עילת מעצר אולם ישנן נסיבות אשר מאפשרות שיחרורו של המשיב  לחלופה אשר בבסיסה נמצאה ראויה וזאת בצד הפקדות כספיות משמעותיות. 

לאור זאת הנני מורה על שיחרורו של המשיב בתנאים הבאים :